דוד אריאל (ליבוביץ) ז"ל נולד בשנת 1930 בעיירה אירשווה בצ'כוסלובקיה. הוא היה בנם הבכור של יוסף וזלמה ליבוביץ. לדוד היו אח בשם בערי (דב) ואחות בשם בלימצ'ו. הוא נשאר נצר יחיד למשפחתו, אשר נרצחה באושוויץ.

בתחנת הרכבת באושוויץ – רגע לפני הסלקציה לחשה לו אימו "דודי, אתה כבר לא ילד..." הייתה זו לחישה - זעקה האחרונה של אמו אשר בחושים חדים של אימא חכמה העבירה לבנה את הקוד שישמור עליו בחיים.

דוד שרד את המלחמה ומיד שאף לעלות ארצה. הוא ניסה לעלות לראשונה באוניית המעפילים אקסודוס אך גורש מהארץ כאשר אקסודוס נתפסה ע"י הבריטים.

בשנת 1948 הוא חוזר לארץ ומיד מצטרף לקרבות מלחמת השחרור ואחריהם הוא שותף בכל מלחמות ישראל עד לשחרורו מצה"ל בדרגת סגן אלוף.

בעשרות השנים האחרונות לחייו הוא השקיע מאמץ רב בשמירה על זיכרון השואה והנחלת הזיכרון לבני הנוער. דוד היה פעילת למען הקהילה בארגונים רבים וזכה להערכה רבה על פעילותו הציבורית.

דוד אריאל (ליבוביץ') הלך לעולמו בי"א באב תשע"ח (23 ביולי 2018). השאיר אחיו את חפציבה אשתו, שלושה ילדים, שמונה נכדים ונין.

מעט לפני לכתו הוא התבשר שהעיר אשקלון בחרה להעניק לו את התואר יקיר אשקלון, אולם הוא לא זכה להגיע לטקס עצמו.